אוהבים מתוק? מה זה עושה למוח שלכם? 
המזון שאנו צורכים משפיע על המוח, ובעקבות כך המוח משפיע על בחירות המזון שלנו – כך מוכיחים מחקרים מהשנים האחרונות.

מהם השינויים המוחיים שעשויים להיגרם בעקבות מאכלים ממותקים ועתירי קלוריות וכיצד זה משפיע על התנהגות האכילה, התמכרות והשמנה                          

הדרך שבה שומן וסוכר עשויים לגרום לשינוי במוחנו ולתכנתו החלה להתגלות בשנים האחרונות. במוחנו קיימת ככל הנראה מערכת עצבית לעיצוב התנהגותי, מערכת התגמול-חיזוק (Reward System), הקשורה גם לצריכת מזון מוגברת. מערכת זו פועלת בעיקר באמצעות שני מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים): דופמין וסרוטונין. דופמין הוא מוליך עצבי שבין השאר מעלה את תחושות ההנאה והסיפוק והמוטיבציה להמשיך ולאכול עוד ממזון טעים וממותק. בעת אכילת מאכל ממותק מפעילים קולטני סוכר במסלולים עצביים שונים את אחד ממרכזי העונג במוח (Hedonic Hot Spots) – השייך למערכת התגמול-חיזוק ומחובר לאזורי מוח שאחראיים על עידוד פעולות (מוטיבציה). מרכז זה מפריש בין השאר דופמין והוא כאמור מעלה את תחושת ההנאה, הסיפוק והמוטיבציה. האפקט של הדופמין מתקיים גם בטווח הארוך ומעלה את הכמיהה לאותו המזון שגרם הנאה. הפרשת דופמין מוגברת וחוזרת (למשל מצריכת מזון ממותק הנמשכת מספר פעמים רב ביום במשך כמה שבועות) יוצרת מצב שבו המוח מעודד אותנו לחזור ולצרוך בקביעות את החומר שגרם להפרשה זו – עד למצבים קיצוניים המוגדרים כהתמכרות. במוחות של אנשים הנוטים להשמנת יתר התגלתה הפרשת יתר של דופמין ופעילות עצבית מוגברת במערכת התגמול-חיזוק, הידועה כיום כתורמת להתמכרות, בתגובה לגירויים הקשורים בסוכר.

בעת התמכרות למזון עתיר קלוריות, בעיקר כזה המכיל סוכר, נוצרת התנהגות כפייתית או התקפית בשל הניסיון להימנע מהמזון: נוצר רצון עז לאכול ומתעוררים תחושת חוסר ואי שקט. רמז לכך ניתן לראות אצל אנשים שסובלים מהשמנת יתר ועוברים ניתוח בריאטרי להצרת הקיבה והורדת משקל. אצל חלק ממטופלים אלו, בעיקר בעלי התנהגות מכורה למזון, הפסקת אכילת מזון עתיר קלוריות יוצרת תבנית התמכרות חליפית, כגון עישון מוגבר, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים. ההנחה היא שכמו המזון, חומרים ממכרים אלו מפעילים את אותה מערכת תגמול-חיזוק המתווכת על ידי דופמין.

לעומת הדופמין, רמת המוליך סרוטונין, שעולה לאחר ארוחה עשירה בפחמימות (המתפרקות בגוף לגלוקוז – חד-סוכר) ומעלה את תחושת השובע, עשויה לסייע באיזון האכילה המוגברת. בעקבות אכילת פחמימות, עולה רמת הסוכר בדם. עלייה ברמת הסוכר גורמת להפרשתאינסולין (ההורמון שאחראי להכניס את הסוכר לתאים) והוא מעלה באופן יחסי את ריכוז חומצת האמינו טריפטופן בדם (כיוון שהוא מכניס את שאר חומצות האמינו לתאים ומעניק לטריפטופן יתרון יחסי). הטריפטופן חודר ביתר שאת למוח וממנו מסונתזים סרוטונין ומלטונין – הורמון מרגיע שמופרש בשינה. כך, לאחר ארוחה עשירה בפחמימות, הסרוטונין ממתן את התאווה שיוצר הדופמין, ונוצרת תחושת רוגע ושובע המעודדת להפסקת אכילה.

אך תופעה שהתגלתה לאחרונה חושפת כיצד תהליכי השמנה וצבירת שומן מיותר עשויים להוביל לשחרור חומרים דלקתיים (ציטוקינים) בגוף שמעודדים את הטריפטופן להפוך לחומרים שאינם סרוטונין ומפריעים לייצורו. כך, אכילת יתר ממושכת, ובייחוד של מוצרי מזון מעובד המכיל סוכרים ושומנים רבים, כגון חטיפים ומיצים ממותקים, מובילה להצפה קלורית הגורמת לצבירת שומן דלקתי, להרס ייצור הסרוטונין ולביטול תחושת השובע.

דוגמה נוספת ליחסי הגומלין בין המזון למוח, שעדיין נלמדת, היא הגילוי כי קיים אזור מוחי שמשמש איבר חישה שיכול לחוש את ריכוז והרכב חומצות האמינו (יחידות המבנה הבסיסיות של החלבונים) בדם. נמצא כי כאשר קיים חוסר או עודף בחומצת אמינו מסוימת, חלה עלייה בפעילות העצבית באזור זה שעשויה להשפיע על צריכת החלבון – הגברתה או החלשתה.
לסיכום, נראה כי המזון שאנו צורכים, ובעיקר כזה המכיל סוכר ושומן, יכול לעצב את מוחנו וכך להשפיע גם על המשך הצריכה, ולהוביל עד למצבי קיצון כהתמכרות. בעקבות תובנה זו אנו סבורים כי יש להעלות את המודעות, בעיקר בקרב העוסקים בתזונה, לכך שהנטייה להשמנה עשויה להיות מושפעת גם משינויים מוחיים, ולא רק קלוריים.

ד"ר שאול לב הוא מנהל היחידה לטיפול נמרץ בבית חולים השרון, סגן מנהל המכון לחקר התזונה במרכז רפואי רבין, ומזכיר החברה לתזונה קלינית; ד"ר כרמיל עזרן היא ממונה על רוקחות קלינית במרכז הבריאטרי בהרצליה מדיקל סנטר ורוקחת קלינית בבית חולים השרון, מרכז רפואי רבין